פסק-דין בתיק ת"א 4902-05

1.         בפני תביעה כנגד הנתבעת מס' 1, חברה בע"מ, וערביה, בגין חוב של יתרת חובה בחשבון עו"ש ויתרת הלוואה בלתי מסולקת, וכן תביעה נגד אחד הערבים, הנתבע מס' 2 על חובות לבנק בחשבון פרטי שהוא ניהל באותו סניף. ניתן פסק דין כנגד הנתבעים 1-2 והתיק התנהל כנגד הנתבעת מס' 3, ערבה לחובות הנתבעת מס' 1, על פי כתב ערבות מתמדת שאינו מוגבל בסכום.

סכום התביעה הוא 213,429 ש"ח והתביעה הוגשה ביום 1/12/05 בסדר דין מקוצר. בסעדים התבקש ביהמ"ש לחייב את הנתבעת מס' 3 בסך של 181,504 ש"ח.

הנתבעת מס' 3 הגישה בקשה לרשות להגן (בש"א 2057/06) ובקשה זו נעתרה בהסכמה, ללא דיון.

הנתבעת  מס' 3 העלתה שורה של טענות הגנה המשתרעות על 38 סעיפי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לרשות להגן.

מירב הטענות הן משפטיות ואינן מהוות את המחלוקת האמיתית בין הצדדים, אלא פועל יוצא של העלאת כל טענות ההגנה האפשריות של ערב לחובות החייב כנגד תביעה של הנושה. לצדדים מחלוקת עובדתית לתוקף הערבות שמעוגנת ברקע לחתימת הערבות ע"י הנתבעת מס' 3.

2.         הצדדים אינם חולקים כי במועד שהנתבעת מס' 1 פתחה חשבון בבנק, בסניף אשקלון, החזיקה הנתבעת מס' 3 ב-50% ממניותיה יחד עם בנה, הנתבע מס' 2, אשר גם ניהל את עסקי הנתבעת מס' 1.

אין מחלוקת כי הנתבעת מס' 3 חתמה על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום לחובות הנתבעת מס' 1 ביום 14/9/98. אין מחלוקת כי במועד החתימה כאמור הנתבעת מס' 3 לא הייתה "ערב יחיד" לאור החזקת 50% ממניות הנתבעת מס' 1.

אין מחלוקת כי ביום 29/1/01 הועבר חשבון הנתבעת מס' 1 מסניף אשקלון של הבנק לסניף שדרות והנתבעת מס' 3 לא הוחתמה על ערבות חדשה.

הבנק הוכיח שגם אחרי העברת החשבון לסניף שדרות נשלחו לנתבעת מס' 3 הודעות, לפחות בימים 31/12/01 ו - 31/12/02, עפ"י נוהל בנק ישראל. לא הוצגו הודעות נוספות בין הקודמות לתאריכים אלה או לאחר מכן בטענה של קשיים לאיתורם  ( עמ' 11 לפרוטוקול).

אין מחלוקת כי עיקר החוב נשוא התביעה מתייחס להלוואה על סך של 178,400 ש"ח שהנתבעת מס' 1 לקחה מהבנק ביום 22/6/05 לכסות חובות עבר וגם אין מחלוקת שהנתבעת מס' 1 פיגרה בהחזרים וההלוואה הועמדה לפרעון מיידי ובהמשך הוגשה התביעה.

3.         טענת ההגנה העיקרית של הנתבעת מס' 3 היא שביום 29/5/03 היא העבירה את כל מניותיה לבנה והודעה על כך נמסרה לבנק ע"י בנה. אין מחלוקת שהודעה על כך לא נמסרה לתובע ע"י הנתבעת מס' 3 ואף אחד לא מסר על כך הודעה בכתב.

עמדת הנתבעת מס' 3 בבר"ל היא כי עם העברת המניות היא חדלה להיות ערבה לחובות הנתבעת מס' 1.

בסיכומיו טוען ב"כ, עו"ד יוסף גבאי, כי עם שינוי מעמדה מבחינת החברה, עברה הנתבעת מס' 3 להיות "ערב יחיד" ולכן חלות לגביה הוראות פרק ב' לחוק הערבות, התשכ"ז-1967 ולא פרק א' לחוק הערבות.

עמדת התובע היא כי לא ניתנה כל הודעה על כי הנתבעת מס' 3 חדלה להיות בעלת מניות בנתבעת מס' 1, בין על ידה ובין מטעמה. מכל מקום היה צריך להודיע בכתב וזה לא נעשה. מעבר לכך, לא די שערב יודיע על רצונו להשתחרר מערבותו עליו לקבל גם את הסכמת התובע ואין חולק שהסכמה כזו לא ניתנה.

ב"כ הנתבעת מס' 3 ביקש מביהמ"ש להאמין לנתבע מס' 2, הבן, שהודיע על העברת המניות מאמו אליו הן למנהל הסניף והן לחמי, חיים כצנלסון שטיפל בחשבון בבנק והיה גם בקשרי ידידות עם הנתבע מס' 2. כמו כן נטען שהבנק קיבל על כך מידע מרשם החברות אשר מדווח לבנקים על שינויים בחברות, כהתראה (עדות גב' מכלוף תמר מטעם הבנק, עמ' 3 לפרוטוקול).

4.         ב"כ הבנק, עו"ד קרן גרינבוים חכמון, טענה בסיכומיה כי עדותו של אורן לוי היא עדות בע"פ נגד מסמך בכתב, דהיינו כתב הערבות ( סעיף 45 לסיכומיה). נטען כי הבנק לא אישר לנתבעת מס' 3 לבטל את ערבותה. אין בידה אסמכתא לכך שאורן לוי בפועל מסר הודעה על העברת המניות או שביקש בשמה לבטל את הערבות ( סעיף 46 לסיכומי עו"ד גרינבוים - חכמון). למעשה גרסת מסירת ההודעה נסמכת לחלוטין על כך שאורן אמר לה שמסר הודעה כאמור ( עמ' 16 לפרוטוקול). גם אורן לוי מסכים שאין מסמך בכתב ( עמ' 24 לפרוטוקול).

כנגד מפנה עו"ד קרן גרינבוים-חכמון לעדותו של חיים כצנלסון (חמי) מטעם הבנק, שלא קיבל כל הודעה כאמור ( עמ' 8 לפרוטוקול) ובכל מקרה נוהל הבנק הוא שדיווחים כאלה הם תמיד בכתב ( עמ' 8 לפרוטוקול).

נטען גם שלא די בהודעת הערב, גם אם לכך יש אסמכתא בכתב, כי כנגד צריכה להיות הסכמת        הבנק ולנתבעת מס' 3 אין אסמכתא להסכמה כאמור ( עמ' 3, 4 לפרוטוקול, עדות תמר מכלוף).

דיון